<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהודה בר קטינא</h1>
<h2>דף יד.</h2>
גרסינן בפרק עשרה יוחסין [קדושין ע"ז ע"א] אלמנה גרושה חללה וזונה בזמן שהן כסדרן חייב על כל אחת ואחת, זנתה ונתארמלה נתגרשה ונתחללה אינו חייב אלא אחת. ופרכינן האי תנא מאי קסבר, אי איסור חל על איסור אפילו איפכא נמי, ואי אין איסור חל על איסור אפילו כסדר נמי לא. האי תנא איסור חל על איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה. אלמנה אסורה לכהן גדול שריא לכהן הדיוט, הוה לה גרושה מגו דאיתוסף בה איסור לגבי כהן הדיוט איתוסף נמי לגבי כהן גדול. ועדיין שריא למיכל בתרומה, הויא לה חללה מיגו דיתוסף בה איסורא דאסורה למיכל בתרומה, איתוסף נמי בה איסור לכהן גדול. ופרכינן ואלא זונה מאי איסור מוסיף אית בה. אמר רב יהודה בר קטינא הואיל ושם זנות בישראל כגון אשת איש שזינתה ברצון דאסורה לבעלה, והואיל ולענין ישראל שאין איסור שם אלמנות ושם גירושין ושם חללות. אסור (וכל) [עליהם] שם זנות כשזו זינתה, סבר האי תנא (אלו) מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי ישראל איתוסף נמי איסורא לגבי כהן גדול.
יש לחלק וליתן טעם מאיזה טעם איסור חל על איסור למ"ד איסור חל על איסור, ומאן דלית ליה מאי טעמא מודה באיסור בת אחת ואיסור מוסיף דאיסור חל על איסור. נראה דיליף מההיא דזבחים פרק חטאת העוף [ע' ע"א] ומייתי לה בפרק השוחט אחד בעוף [חולין ל"ז ע"א] דאמר רבא חלב נבילה וחלב טריפה אכול לא תאכלוהו, דלאכילה לא איצטריך דהא כתיב כל חלב לא תאכלו, ומשום דמתה או נטרפה אישתרי ליה בתמיה. אלא אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבוא איסור טריפה ויחול על איסור חלב ויהא חייב [משום] שני לאוין כשהתרו בו. אלמא אתי אפילו איסור קל וחייל אאיסור חמור וכל שכן איסור חמור דחל על איסור קל. ומאן דאית ליה איסור חל על איסור, מהכא יליף.
וגרסינן בפרק גיד הנשה [חולין ק"א ע"א] אמר רב יהודה אמר [שמואל] האוכל גיד הנשה של נבילה רבי מאיר מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת. ומודים חכמים לרבי מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים. ומסקינן התם דהיינו טעמייהו דרבנן דאע"פ דגיד הנשה של נבילה איסור כולל הוא דהא בהמה בחייה לא נאסר אלא גידה [אבל] בשרה מותר, נתנבלה הרי מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בשרה איתוסף נמי לגבי גידה. והיינו איסור כולל, דמיגו דאיתוסף איסור לגבי היתר חייל נמי אאיסור, לחול עליו איסור נבילה. וקסבר יש בגידין בנותן טעם. נראה לי מיהו כשנאסר בהנאה דהיינו איסור חמור שמחיים כשהקדיש או כשנגמר דינו נאסר אף בהנאה. דבכה"ג מוסיף [הוא] שמה ששייר איסור הראשון דהיינו ההנאה מוסיף האחרון איסור, בכה"ג הוא דאמרינן איסור מוסיף על איסור לרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר. ואיסור גיד הנשה של נבילה דמיחייב תרתי ואיסור חלב דנבילה או טריפה, תרוייהו איסור כולל נינהו, כמו שכתבתי. ואיכא למימר דטעמא דרבי מאיר מחלב נבלה.
אבל איסור חל על איסור בלא כולל, כגון גיד הנשה של בהמה טמאה למ"ד שאינו נוהג בשליל. ואיסור טומאה קודם לאיסור גיד, היינו איסור חל על איסור בלא כולל. אלא רבי יהודה דמחייב, לאו משום דסבירא ליה איסור חל על איסור בכי האי גונא, אלא משום דדמי לאיסור [מוסיף], דבהמה טמאה אסורה לישראל ומותרת לבני נח, נולדה הבהמה מיגו דאיתוסיף בה איסורא לבני נח איתוסיף נמי לגבי ישראל. ולא שאני אומר שעדיין נוהג איסור גיד הנשה בבני נח לרבי יהודה, דהא אמר רבי יוסי בר חנינא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נ"ט ע"א) [כל מצוה] שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח, ואין לנו אלא גיד הנשה לרבי יהודה. אלא כיון שהחמיר בתחילה אצל בני נח כאילו איסור מוסיף הוא אצלו, אע"ג דהשתא ליכא, דומיא דההוא דאמר רב יהודה בר קטינא דהיינו טעמא דחייב על זונה כשהוא בסדר אלמנה וגרושה וחללה, אע"ג דלישראל לא פסל לה זונה כי האי גונא כיון דיש שם זנות הפוסל חשיבא דאסירא לכהן איסור מוסיף, הואיל ומצינו שם זנות הפוסל, הכי נמי כיון דשֵם איסור גיד הנשה בבני נח היה מתחילה חשיב לרבי יהודה מוסיף, ובאיסור מוסיף ליכא מאן דפליג.
והא דתניא התם בפרק גיד הנשה [חולין ק"א ע"ב], אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין דברי רבי יהודה ורבי אלעזר, וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורין. ומפרש רבי יוחנן טעמייהו, דכתיב רק חזק לבלתי אכל הדם. ובההוא קרא כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר, דהיינו אבר מן החי. וכל שאתה מצוה על דמו [אתה] מצווה על איבריו, וטמאה נמי אתה מצווה על דמו, כדאיתא בכריתות פרק דם שחיטה [כ' ע"ב]. מצווה על אבריו. ופרכינן רבי יהודה למה לי קרא, ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח. ומשני לרבי יהודה לא איצטריך קרא, כי איצטריך לרבי אלעזר. והאי איסור מוסיף הוא ומאי טעמא איצטריך לרבי אלעזר. בשלמא לרבנן דאמרי אין נוהג אלא בטהורים משום דמעטיה קרא לטמאין, כדרבי יוחנן, וכדתניא כותיה, דמשום לא תאכל הנפש עם הבשר, מי שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו, דהיינו טהורים. הילכך ליכא תורת אבר מן החי על הטמאים ואין כאן אלא איסור בל תאכל טמא. אלא לרבי אלעזר בלא קרא נמי ליחייב משום איסור מוסיף כיון דלא אימעוט טמאין, דהא לא דריש מי שבשרו מותר.
ויש לומר דלכולי עלמא לבד מרבי יהודה לא שייך איסור מוסיף אלא בדבר שיש בו היתר מתחילה ומקצת (אסור) [איסור] כגון אלמנה יש בה היתר ואיסור, לכהן גדול ולכהן הדיוט. וגרושה איסור כהונה והיתר תרומה. וכן חללה היתר לישראל ואיסור כהונה. וכן ההיא דכריתות [י"ג ע"ב] יש אוכל אכילה אחת וחייב ארבע חטאות ואשם אחד. וכההיא דארבעה אחין [יבמות ל"ד ע"א], שנים שקדשו שתי נשים, דמייתינן התם נמי להא דיש אוכל אכילה אחת כדמפרש התם. ובשבועות פרק שבועת שתים [כ"ד ע"א], אאיסור כולל. ומייתי לה נמי באלו הן הלוקין [מכות כ"ב ע"ב]. דלא שנא איסור מוסיף ולא שנא איסור כולל, ויש בהן היתר ואיסור וכשחל האיסור על ההיתר, בין על החתיכה דומיא דאלמנה [קידושין ע"ז ע"א], בין אחתיכות דעלמא כגון נבילה ביום הכיפורים שנתנבלה מבעוד יום [שבועות כ"ד ע"א], וכגון נטמא בשר ואחר כך נטמא הגוף דפליג רבי יוסי הגלילי בהאי איסור כולל [חולין ק"א ע"א], כולהו אית בהו איסור והיתר, ושייך למימר [בהו] איסור חל על איסור, כדבעינן למימר לקמן בעזר השם. אבל בהמה וחיה ועוף טמאין, דמתחילה נאסר הכל, היתר דגוים דמותרין בהן לא חשיב היתר, אי לאו קרא, משום איסור מוסיף לא שייך הכא לרבי אלעזר.
ואיכא למימר מאן דאית ליה איסור חל על איסור בלא כולל, מהכא יליף. דלא מיבעיא אליבא דרבי אלעזר אלא אפילו רבנן דאמרי דאינו נוהג אלא בטהורה משום דמיעט קרא בהדיא טמאין, הא לאו הכי הוה אמינא דנוהג בטמאים ואיסור חל על איסור, דהא נאמרה ונשנית בסיני ולזה ולזה נאמרו, והוה אמינא כי היכי דבני נח מוזהרין אטמאים [הכי] נמי ישראל. ויהא איסור חל על איסור. להכי איצטריך מיעוטא לרבנן הכא. דאי אין איסור חל על איסור, מיעוטא למה לי.
ולמאן דאמר אין איסור חל על איסור איכא למימר (דהא) [דהוא] סבר חלב נבלה וחלב טריפה הוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. ואע"ג דהתם בפרק חטאת [זבחים ע' ע"א] מסקינן וצריכא דאי כתב רחמנא גבי נבילה וכו' נהי דנבילה וטריפה צריכי מיהו חלב חלב דכתב חד וחד לא צריכי והוו להו שני כתובים הבאים כאחד. ואע"ג דבהלכה דמסוכנת [חולין ל"ז ע"א] מסקינן דצריך לאשמועינן דמסוכנת (ד)שריא, הא שנויא דחיקא היא, דהא מסיק אי בעית אימא מסוכנת דשריא מיחזקאל דאמר נבלה וטריפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס. ואייתר ליה חלב טריפה. ואע"ג דרבי יהודה אית ליה שני כתובים הבאים כאחד מלמדין כדאיתא בפרק ארבע מיתות [סנהדרין ס"ז ע"ב], איכא למימר דהכא הוא דאימעוט בהדיא מלא תאכלוהו דכתב מיעוטא, האי הוא דלא תאכלוהו לחיובי עליה משום נבילה ומשום חלב, אבל בעלמא לא מיחייב אלא חדא אלא אם כן אשכחן בה שום חומרא.
ואע"ג דאמר [חולין ק"ג ע"א] רבי [אמי] אמר רבי יוחנן אכל חלב מן החי מן הטריפה, פירוש שיש עם האבר מן החי כזית חלב, ואכלו בהתראה אחת חייב שלש, משום טריפה ומשום אבר מן החי ומשום חלב, דאע"ג דבעלמא אין איסור [חל] על איסור, דהא בנטרפה לאחר שנולדה מוקמינן לה ולאיברים עומדת, אתי איסור טריפה חייל אאיסור אבר, כיון דחייל איסור טריפה אאיסור חלב, כדמסיק התם דאמר מריבויא איסור טריפה יחול אאיסור חלב, הא בהדיא רבי רחמנא הכא איסור חל על איסור, כיון דחלב ואבר מן החי נינהו בבהמה אחת אמרינן הכא איסור חל על איסור. אבל בעלמא לא אמרינן. דהא רבי אמי גופיה גרסינן בפרק כל הבשר [חולין קי"ב ע"ב] דהמבשל חֵלֶב בח0ל0ב ואכלו דאבישול הוא דלקי, אבל אאכילה דבשר וחלב לא לקי. דהכי מסקינן התם, מר אמר חדא [דלקי] אבישול ומר אמר דלא לקי אאכילת בשר בחלב, דאין איסור אכילת בשר בחלב חייל אאיסור חלב, ומשום אוכל חלב לוקה ולא משום בשר בחלב. ואין לא[מר] אדרבי אמי הא דידיה הא דרביה דלא (צריך) אלא גבי אבר מן החי דאיסור חל על איסור אלא משום דאיסורו נוהג בבני נח כדפרישית, ובאבר וחלב מן הטריפה כדפרישית, אבל בעלמא אין איסור חל על איסור.
ולמאי דמסקינן בפרק כל הבשר, דרמינן דשמואל אדשמואל, דאמר גדי לרבות את המתה אלמא איסור חל אאיסור, ואמר שמואל משמיה דרבי אלעזר, ועיקרה באלו הן הנשרפין [סנהדרין פ"ג ע"א], מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינה במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוה פרט לזו שמחוללת ועומדת. אלמא לא אתי איסור טומאת הגוף שהוא במיתה אצל תרומה טהורה וחייל אאיסור טומאת תרומה שאסורה ועומדת. ומשני שאני הכא דרבי רחמנא גדי, והוו להו גדי וחלב נבלה וחלב טריפה שלשה כתובים ואין מלמדין. ומאן דאמר איסור חל על איסור מצריך לכולהו קראי.
גרסינן תו בכל הבשר [חולין קי"ג ע"א], רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינו מן התורה שנאמר לא תבשל גדי [בחלב אמו] שלש פעמים, פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה. ופרכינן בגמרא [שם קט"ז ע"א] והני הא אפקינהו לכדשמואל, ושנינן קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור ואייתרי להו כולהו. אלא לרבי עקיבא אפילו בלא איסור מוסיף וכולל אית ליה איסור חל על איסור, וכל שכן באיסור מוסיף ובת אחת וכולל. אם כן הא דתניא בתוספתא דכריתות פרק עד אחד אומר [פ"ב הי"א] יום הכיפורים שחל להיות בשבת ועשה מלאכה בין השמשות בין מלפניו בין מלאחריו פטור מאשם תלוי, שכל היום מכפר. פי' שחייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים פטורים [כריתות כ"ה ע"א]. עשה מלאכה בחצי היום רבי ישמעאל מחייב שתי חטאות ורבי עקיבא פוטר, שרבי ישמעאל אומר שבת היא, לחייב על שבת בפני עצמה. יום הכיפורים הוא, לחייב על יום הכיפורים בפני עצמה. הכי איתא בתוספתא.
אבל בפרק גיד הנשה [חולין ק"א ע"ב] הכי גרסינן, ולית ליה לרבי יוסי הגלילי איסור כולל, והא תניא שבת ויום הכיפורים ששגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יום הכיפורים הוא דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת. וקשיא דרבי יוסי הגלילי דאמר באוכל קודש טהור בטומאת הגוף חייב, אבל טמא שאכל קודש טהור כיון שנגע בו טימאהו ופטור ואע"ג דאיסור כולל הוא, כדמוקי רבא התם, ובפרק השוחט ומעלה בחוץ [זבחים ק"ח ע"א] לא מחייב משום דאין איסור חל על איסור. והכא קאמר דאיסור חל על איסור כדפירשת. דאע"ג דהכא איסור בת אחת היא, וליכא מאן דפליג, כלומר לא שמעינן לרבי יוסי הגלילי דפליג, אפילו הכי אי אמרת בשלמא אית ליה לרבי יוסי הגלילי באיסור מוסיף או בכולל דחיילי אשאר איסורי, איכא למימר דמשום הכי מחייב אתרוייהו, דהא אי נמי אפשר דקדמיה חד לחבריה הוה אתי חבריה חייל עליה. דשבת ויום הכיפורים איסור מוסיף. דאי הוה יום הכיפורים קדים הוה מחייב על זדון מלאכתו כרת, וכי אתי שבת איתוסף מיתת בית דין. ויום הכפורים לגבי שבת איסור כולל הוא, דשבת אסורה במלאכה ומותרת באכילה, הוה ליה יום כפור מיגו דאיתסר באכילה משום יום הכיפורים איתסר נמי במלאכה משום יום הכיפורים. אלא אי אמרת באיסור מוסיף ואיסור כולל לא חיילי, כי אתו בהדי הדדי אמאי חיילי תרוייהו. וקשיא דרבי יוסי הגלילי אדרבי יוסי הגלילי. ושנינן שלח רבין משמיה דרבי יוסי בר חנינא כך היא הצעה של משנה ואיפוך דלרבי יוסי הגלילי לא מיחייב אלא חדא ולרבי עקיבא תרתי, משום דכתב שבת היא יום הכיפורים הוא.
והשתא קשה לי אני הסודר, לרבי עקיבא למה לי קרא. השתא בעלמא דליכא לא איסור בת אחת ולא כולל ולא מוסיף אמר איסור חל על איסור, הכא דאיכא בת אחת ומדיוקא איכא נמי מוסיף וכולל, לא כל שכן. דהא כי האי גונא פרכינן לרבי יהודה לעיל לרבי יהודה למה לי קרא דרק חזק וגומר, האמר איסור חל על איסור באיסור חמור. ומשני לרבי יהודה לא איצטריך כי איצטריך לרבי אלעזר בר זויה. והכא נמי לרבי עקיבא למה לי קראי דשבת ויום הכיפורים דכתיבי "היא" בכל חד. ונראה דרבי עקיבא לדבריו דרבי יוסי הגלילי קאמר ליה, לדידי לא צריכי קראי דאיסור חל על איסור בכל מקום, לדידך דלית לך איסור חל על איסור אודי לי מיהת הכא דהא כתיבי קראי. ושינויא דחיקא הוא, וליתא. דאדרבה לימא רבי עקיבא לנפשיה אי לא צריכי להא לחייב על כל אחד ואחד בעצמו ולדרשא אחריתי אתי.
אם כן לרבי יוסי הגלילי נמי לדרשא אחריתי אתי. וקשה לי נמי דרבי מאיר אדרבי מאיר אליבא דשמואל דהכא [חולין ק"א ע"א] אמר רב יהודה אמר שמואל, האוכל גיד הנשה של נבלה לרבי מאיר חייב שתים וכו', עד ומודים חכמים לרבי מאיר בגיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים. ומסקינן דאין איסור חל על איסור אית להו אפילו לחומרא אלא דוקא באיסור כולל וכדמסקינן התם. מכלל דרבי מאיר אית ליה איסור חל על איסור. ובפרק אמרו לו במסכת כריתות [י"ג ע"ב] אההיא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד. דדייקינן לימא קסבר רבי מאיר דאיסור חל על איסור. ותו גרסינן התם יש [בא] ביאה אחת וחייב עליו שש חטאות וכו'. ובגמרא והא לית ליה לרבי מאיר איסור חל על איסור. ומשנינן בתרוייהו, נהי דאיסור חל על איסור לית ליה, איסור בת אחת ואיסור מוסיף ואיסור כולל אית ליה. אלמא לית ליה לרבי מאיר איסור חל על איסור. וי"ל שאני הכא גבי גיד דנבלה דהוה האיסור כולל דמעיקרא גידה אסור ובשרה מותר, נתנבלה מיגו דאיתוסיף בשאר חתיכות איסור איתוסיף נמי גבי גיד. כדמסיק אליבא דרבנן דאמרי דאינו חייב אלא אחת. דמסקינן ומאן האי תנא דאיסור חל על איסור לית ליה ואיסור כולל לית ליה ובאיסור חמור אית ליה כולל. וקאמר רבי יוסי הגלילי היא דאמר דאיסור גיד הנשה דנבילה חשוב איסור כולל, אבל לא חמור דמאי חומרא דנבילה מדגיד.
מיהו הא קשיא לי דקתני גבי יש אוכל אכילה אחת [וחייב עליה] ארבע חטאות וכו'. וקא בעי עלה לימא רבי מאיר איסור חל על איסור אית ליה. וקאמר דלית ליה אלא באיסור מוסיף או כולל. ואמאי לא משנינן בעלמא לית ליה מיהו גבי קדשים אית ליה, כדאמר בפרק דם שחיטה [כריתות כ"ג ע"ב] דלמאן דלית ליה איסור קל חייב אאיסור חמור, בקדשים אית ליה. כדתניא התם רבי אומר כל חלב לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, ומעילה איסור מיתה הוא לרבי וקא חייל אאיסור חלב. הכא נמי הכי לרבי מאיר אפשר לומר כיון דסוף [סוף] צריך לאוקומה הני תרתי בבי, דאוכל אכילה אחת ויש בא ביאה אחת באיסור מוסיף וכולל. ובביאה ליכא שינויא אחרינא. משום הכי לא משני הכי.
ומסקנא דההיא שמעתא, דרבי שמעון דלית ליה איסור חל על איסור פליגי תנאי אליביה אי בקדשים אמרינן איסור חל על איסור וכרבי דאיכא למ"ד דאית ליה לרבי שמעון בקדשים איסור חל על איסור. דאפילו בקדשים לית ליה והאי כל חלב לשם מוקי לה בולדות קדשים דבהויתן הן קדושים ואיסור בת אחת הן. וההיא ברייתא דהנפש אשר תאכל, אשר לה' לרבות אימורין לאוכלן בטומאת הגוף שהוא בכרת ועולין במעילה, מוקי לקראי כדמוקי בתורת כהנים [פ' צו], לרבות את הלן ואת היוצא. כפירוש רש"י. ותימה לרבי, דהא חלב נבלה וחלב טריפה איסור קל הוא וחייל אנבילה, והיינו חולין, אם לא כמו שכתבתי דאין מלמדין מהן.
גרסינן בשבועות פ"ג [כ"ב ע"ב], שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ורבי שמעון פוטר. ופרכינן [כ"ג ע"ב] והא מושבע ועומד מהר סיני הוא, רב ושמואל דאמרי תרוייהו, [בכולל] דברים המותרים עם דברים האסורים, דמיגו דחיילא השבועה אדברים המותרים חיילא נמי אדברים האסורים. ורשב"ל פליג ואמר דאפילו בכי האי גוונא מושבע ועומד הוא, ולא משכחת לה אלא או במפרש חצי שיעור אליבא דרבנן, או בסתם ואליבא דרבי עקיבא דאמר דלא אוכל סתם, אפילו אכל שהו חיילא שבועה. ומסקנא התם [שבועות כ"ד ע"א], דהיינו טעמא דרבי שמעון דפטור משום דלית ליה איסור כולל. ומאן דאמר התם מאי טעמא דאית ליה איסור כולל, מידי דהוה אאיסור מוסיף, ומאן דלית ליה אמר לך איסור מוסיף איתוסיף איסורא בחתיכה עצמה [אמרינן, כולל] מחתיכה לחתיכה לא אמרינן. ואמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אי [אמר] שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאינים וענבים מיגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאינים. ולא אמרינן אתאנים מושבע ועומד הוא. ופרכינן פשיטא, מהו דתימא איסור הבא ממילא אמרינן כולל איסור הבא על ידי עצמו לא אמרינן קמ"ל. ותימה היכי תיסיק אדעתיה דבאיסור כולל לא אמרינן אא"כ בא מאיליו, והא עיקר כי פליגי באיסור כולל היינו הבא על ידי עצמו, כדמסקינן ביבמות פרק ארבעה אחין, דגרסינן התם [ל"ב ע"א] בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי רבי יוסי. ומיירי בשני אחים נשואים שתי אחיות. ורבי שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. והתניא רבי שמעון אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד. ושנינן כאן כשנשא חי [ואח"כ נשא מת] כאן כשנשא מת [ואח"כ נשא חי]. ושקיל וטרי התם, היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי אין זה איסור מוסיף אלא איסור כולל דמיגו דאיתסר בכולהו אחוותיה איתסר נמי בהא. ואין זה [אלא] איסור הבא מאיליו, דהא על ידי קידושין האיסור חל. והכי פרכינן בהבא על יבמתו [יבמות נ"ד ע"א] דאמר עולא מנין להעראה מן התורה דכתיב גבי נדה [את] מקורה הערה, וגבי אחות אב ואם שארו הערה, שאר עריות מנין. וכי תימא נילף מהני, מה להנך שכן איסור הבא מאיליו תאמר בשאר עריות שבא על ידי עצמו, כגון אשת אח או אשת איש, שיש בידו לרבות כדמסקינן התם. והיכי תיסק אדעתין למימר דאיסור הבא על ידי דיבור דלא שייך ביה כולל, דהא איסור מוסיף דמודה רבי יוסי ביה בדיבור נמי תלי, כגון אשת איש. וכן ההיא דשילהי פרק דם שחיטה [כריתות כ"ג ע"ב] דדרשינן ביה לה' לרבות אימורים דשייך התם איסור כולל. והתם ליכא לאוקמי בבכור דקדוש מאיליו בפטר רחם. דבשלמא יש אוכל אכילה אחת דפרכינן התם בשבועות ובאלו הן הלוקין [מכות כ"ב ע"א] איכא לאוקמי בבכור. אלא קרא דאוכל קדשים בטומאת הגוף הא מרבינן בפרק ב"ש בזבחים [מ"ו ע"ב] כל קדשי מזבח כדאיתא [התם]. ונראה (דהיינו) [דהכי] פירושו, מהו דתימא איסור הבא על ידי עצמו, דאין האיסור איסור לגבי עלמא אלא על הנשבע, שכל מה שאוסר לעצמו היתר הוא אצל אחרים. דכי האי גונא ה"א [—הוי אמינא] דלא שייך איסור כולל. אבל מקדש או מקדיש על ידי קדושין והקדש נאסר לכל או אשת איש או [אשת] אח או אחות אשה. וחשיב ליה לענין איסור דאשכחן בעריות דגלה הכתוב דיש בא ביאה אחת וחייב עליה משום שמות הרבה. הכא נמי גבי כולל לא שנא. מיהו לענין העראה צרכינן קרא בין לעריות דאתיין ממילא בין לעריות דאתיין על ידי קידושין, דהא מיהו לא מצי יליף ומשום דאיכא למיפרך בכל חד וחד כדפרכינן התם.
ונ"ל מה שמודים באיסור מוסיף דאיסור חל על איסור, מידי דהוה אדאמר אביי [מכות ט"ז ע"ב] אכל פוטיתא לוקה ארבעה, וכיון דבכל חד איכא שרץ הארץ ושרץ העוף נמי ושרץ המים נמי לוקה על כל שם שבו. הכא נמי כל שם ושם שחל על גוף אחד בין במוסיף בין בבת אחת על ידי תוספת הרי בחתיכה זו [באה] האזהרה. אבל כולל כיון דבחתיכה עצמה לא מיתוסיף לא חשבינן להאי איסור משום תוספת איסור דשאר חתיכות. ומאן דאית ליה כולל, כיון דהנאסר נאסר בשאר [חתיכות] על ידי שום מעשה בין בא מאיליו או על ידי עצמו, כאילו חל על החתיכה עצמה. אבל היכא דליכא לא כולל ולא מוסיף ולא בבת אחת, כגון נבלת בהמה טמאה דאסור ועומד הוא, דאפילו שם שחטה לא מהניא לה כלום, ועיקר איסורה משום טומאה, לא אמרינן תיחול איסור נבילה אאיסור טמא. ולמאן דאית ליה הא פרשי' [דיליף מן] חלב נבלה וחלב טרפה. וכן ההיא מבשל חֵלב או מתה בח0לב וכדשמואל.
מיהו לא אשכחן תנא דפליג אאיסור מוסיף ובבת אחת אלא רבי יוסי הגלילי. כדמוכח ההוא [חולין ק"א ע"ב] (כהר) [דגיד הנשה] העושה מלאכה בשבת ויום הכיפורים. ואע"ג דאמרינן [מאן האי] תנא באיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה, ובאיסור חמור אית ליה, ואמר רבא רבי יוסי הגלילי היא. הא פרשי' דלא שמעינן ליה דפליג. מיהו סוגיא דהתם כי דייקינן בה שפיר משמע כיון דבאיסור מוסיף ובת אחת לית ליה כולל אפילו בחמור, דהא כל איסור מוסיף חמור הוא הנוסף על הקל ואפילו הכי לא חייל, וכל שכן כולל חמור, דלא חייל אלא בשאר חתיכות ולא בחתיכה עצמה. מיהו גימגום גדול הוא לפום מסקנא דמוקמינן כרבי יוסי הגלילי. ורבי שמעון פוטר באיסור כולל בין קל בין חמור. כמו שכתבתי למעלה בפרק דם שחיטה. אבל באיסור בת אחת מודה, כדמוכח בארבעה אחין [יבמות ל"ג ע"ב] בפלוגתא דבר קפרא ורבי חייא, דאיתותב בר קפרא דאמר דר' אתנייה באיסור בת אחת אליבא דר' שמעון דלא מחייב אלא חדא, דמסקינן דמחייב תרתי. אבל באיסור מוסיף לא שמעינן ליה בהדיא, מיהו מסקנא מוכח דאית ליה. כתב בספר הישר מפי הרב ר' שמשון, מה בין איסור מוסיף לאיסור כולל, אההיא שנים שקדשו שתי נשים.
<h2>דף כג:</h2>
גרסינן בפרק עשרה יוחסין [קדושין ע"ז ע"א] אלמנה גרושה חללה וזונה בזמן שהן כסדרן חייב על כל אחת ואחת, זנתה ונתארמלה נתגרשה ונתחללה אינו חייב אלא אחת. ופרכינן האי תנא מאי קסבר, אי איסור חל על איסור אפילו איפכא נמי, ואי אין איסור חל על איסור אפילו כסדר נמי לא. האי תנא איסור חל על איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה. אלמנה אסורה לכהן גדול שריא לכהן הדיוט, הוה לה גרושה מגו דאיתוסף בה איסור לגבי כהן הדיוט איתוסף נמי לגבי כהן גדול. ועדיין שריא למיכל בתרומה, הויא לה חללה מיגו דיתוסף בה איסורא דאסורה למיכל בתרומה, איתוסף נמי בה איסור לכהן גדול. ופרכינן ואלא זונה מאי איסור מוסיף אית בה. אמר רב יהודה בר קטינא הואיל ושם זנות בישראל כגון אשת איש שזינתה ברצון דאסורה לבעלה, והואיל ולענין ישראל שאין איסור שם אלמנות ושם גירושין ושם חללות. אסור (וכל) [עליהם] שם זנות כשזו זינתה, סבר האי תנא (אלו) מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי ישראל איתוסף נמי איסורא לגבי כהן גדול.
יש לחלק וליתן טעם מאיזה טעם איסור חל על איסור למ"ד איסור חל על איסור, ומאן דלית ליה מאי טעמא מודה באיסור בת אחת ואיסור מוסיף דאיסור חל על איסור. נראה דיליף מההיא דזבחים פרק חטאת העוף [ע' ע"א] ומייתי לה בפרק השוחט אחד בעוף [חולין ל"ז ע"א] דאמר רבא חלב נבילה וחלב טריפה אכול לא תאכלוהו, דלאכילה לא איצטריך דהא כתיב כל חלב לא תאכלו, ומשום דמתה או נטרפה אישתרי ליה בתמיה. אלא אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבוא איסור טריפה ויחול על איסור חלב ויהא חייב [משום] שני לאוין כשהתרו בו. אלמא אתי אפילו איסור קל וחייל אאיסור חמור וכל שכן איסור חמור דחל על איסור קל. ומאן דאית ליה איסור חל על איסור, מהכא יליף.
וגרסינן בפרק גיד הנשה [חולין ק"א ע"א] אמר רב יהודה אמר [שמואל] האוכל גיד הנשה של נבילה רבי מאיר מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת. ומודים חכמים לרבי מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים. ומסקינן התם דהיינו טעמייהו דרבנן דאע"פ דגיד הנשה של נבילה איסור כולל הוא דהא בהמה בחייה לא נאסר אלא גידה [אבל] בשרה מותר, נתנבלה הרי מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בשרה איתוסף נמי לגבי גידה. והיינו איסור כולל, דמיגו דאיתוסף איסור לגבי היתר חייל נמי אאיסור, לחול עליו איסור נבילה. וקסבר יש בגידין בנותן טעם. נראה לי מיהו כשנאסר בהנאה דהיינו איסור חמור שמחיים כשהקדיש או כשנגמר דינו נאסר אף בהנאה. דבכה"ג מוסיף [הוא] שמה ששייר איסור הראשון דהיינו ההנאה מוסיף האחרון איסור, בכה"ג הוא דאמרינן איסור מוסיף על איסור לרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר. ואיסור גיד הנשה של נבילה דמיחייב תרתי ואיסור חלב דנבילה או טריפה, תרוייהו איסור כולל נינהו, כמו שכתבתי. ואיכא למימר דטעמא דרבי מאיר מחלב נבלה.
אבל איסור חל על איסור בלא כולל, כגון גיד הנשה של בהמה טמאה למ"ד שאינו נוהג בשליל. ואיסור טומאה קודם לאיסור גיד, היינו איסור חל על איסור בלא כולל. אלא רבי יהודה דמחייב, לאו משום דסבירא ליה איסור חל על איסור בכי האי גונא, אלא משום דדמי לאיסור [מוסיף], דבהמה טמאה אסורה לישראל ומותרת לבני נח, נולדה הבהמה מיגו דאיתוסיף בה איסורא לבני נח איתוסיף נמי לגבי ישראל. ולא שאני אומר שעדיין נוהג איסור גיד הנשה בבני נח לרבי יהודה, דהא אמר רבי יוסי בר חנינא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נ"ט ע"א) [כל מצוה] שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח, ואין לנו אלא גיד הנשה לרבי יהודה. אלא כיון שהחמיר בתחילה אצל בני נח כאילו איסור מוסיף הוא אצלו, אע"ג דהשתא ליכא, דומיא דההוא דאמר רב יהודה בר קטינא דהיינו טעמא דחייב על זונה כשהוא בסדר אלמנה וגרושה וחללה, אע"ג דלישראל לא פסל לה זונה כי האי גונא כיון דיש שם זנות הפוסל חשיבא דאסירא לכהן איסור מוסיף, הואיל ומצינו שם זנות הפוסל, הכי נמי כיון דשֵם איסור גיד הנשה בבני נח היה מתחילה חשיב לרבי יהודה מוסיף, ובאיסור מוסיף ליכא מאן דפליג.
והא דתניא התם בפרק גיד הנשה [חולין ק"א ע"ב], אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין דברי רבי יהודה ורבי אלעזר, וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורין. ומפרש רבי יוחנן טעמייהו, דכתיב רק חזק לבלתי אכל הדם. ובההוא קרא כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר, דהיינו אבר מן החי. וכל שאתה מצוה על דמו [אתה] מצווה על איבריו, וטמאה נמי אתה מצווה על דמו, כדאיתא בכריתות פרק דם שחיטה [כ' ע"ב]. מצווה על אבריו. ופרכינן רבי יהודה למה לי קרא, ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח. ומשני לרבי יהודה לא איצטריך קרא, כי איצטריך לרבי אלעזר. והאי איסור מוסיף הוא ומאי טעמא איצטריך לרבי אלעזר. בשלמא לרבנן דאמרי אין נוהג אלא בטהורים משום דמעטיה קרא לטמאין, כדרבי יוחנן, וכדתניא כותיה, דמשום לא תאכל הנפש עם הבשר, מי שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו, דהיינו טהורים. הילכך ליכא תורת אבר מן החי על הטמאים ואין כאן אלא איסור בל תאכל טמא. אלא לרבי אלעזר בלא קרא נמי ליחייב משום איסור מוסיף כיון דלא אימעוט טמאין, דהא לא דריש מי שבשרו מותר.
ויש לומר דלכולי עלמא לבד מרבי יהודה לא שייך איסור מוסיף אלא בדבר שיש בו היתר מתחילה ומקצת (אסור) [איסור] כגון אלמנה יש בה היתר ואיסור, לכהן גדול ולכהן הדיוט. וגרושה איסור כהונה והיתר תרומה. וכן חללה היתר לישראל ואיסור כהונה. וכן ההיא דכריתות [י"ג ע"ב] יש אוכל אכילה אחת וחייב ארבע חטאות ואשם אחד. וכההיא דארבעה אחין [יבמות ל"ד ע"א], שנים שקדשו שתי נשים, דמייתינן התם נמי להא דיש אוכל אכילה אחת כדמפרש התם. ובשבועות פרק שבועת שתים [כ"ד ע"א], אאיסור כולל. ומייתי לה נמי באלו הן הלוקין [מכות כ"ב ע"ב]. דלא שנא איסור מוסיף ולא שנא איסור כולל, ויש בהן היתר ואיסור וכשחל האיסור על ההיתר, בין על החתיכה דומיא דאלמנה [קידושין ע"ז ע"א], בין אחתיכות דעלמא כגון נבילה ביום הכיפורים שנתנבלה מבעוד יום [שבועות כ"ד ע"א], וכגון נטמא בשר ואחר כך נטמא הגוף דפליג רבי יוסי הגלילי בהאי איסור כולל [חולין ק"א ע"א], כולהו אית בהו איסור והיתר, ושייך למימר [בהו] איסור חל על איסור, כדבעינן למימר לקמן בעזר השם. אבל בהמה וחיה ועוף טמאין, דמתחילה נאסר הכל, היתר דגוים דמותרין בהן לא חשיב היתר, אי לאו קרא, משום איסור מוסיף לא שייך הכא לרבי אלעזר.
ואיכא למימר מאן דאית ליה איסור חל על איסור בלא כולל, מהכא יליף. דלא מיבעיא אליבא דרבי אלעזר אלא אפילו רבנן דאמרי דאינו נוהג אלא בטהורה משום דמיעט קרא בהדיא טמאין, הא לאו הכי הוה אמינא דנוהג בטמאים ואיסור חל על איסור, דהא נאמרה ונשנית בסיני ולזה ולזה נאמרו, והוה אמינא כי היכי דבני נח מוזהרין אטמאים [הכי] נמי ישראל. ויהא איסור חל על איסור. להכי איצטריך מיעוטא לרבנן הכא. דאי אין איסור חל על איסור, מיעוטא למה לי.
ולמאן דאמר אין איסור חל על איסור איכא למימר (דהא) [דהוא] סבר חלב נבלה וחלב טריפה הוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. ואע"ג דהתם בפרק חטאת [זבחים ע' ע"א] מסקינן וצריכא דאי כתב רחמנא גבי נבילה וכו' נהי דנבילה וטריפה צריכי מיהו חלב חלב דכתב חד וחד לא צריכי והוו להו שני כתובים הבאים כאחד. ואע"ג דבהלכה דמסוכנת [חולין ל"ז ע"א] מסקינן דצריך לאשמועינן דמסוכנת (ד)שריא, הא שנויא דחיקא היא, דהא מסיק אי בעית אימא מסוכנת דשריא מיחזקאל דאמר נבלה וטריפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס. ואייתר ליה חלב טריפה. ואע"ג דרבי יהודה אית ליה שני כתובים הבאים כאחד מלמדין כדאיתא בפרק ארבע מיתות [סנהדרין ס"ז ע"ב], איכא למימר דהכא הוא דאימעוט בהדיא מלא תאכלוהו דכתב מיעוטא, האי הוא דלא תאכלוהו לחיובי עליה משום נבילה ומשום חלב, אבל בעלמא לא מיחייב אלא חדא אלא אם כן אשכחן בה שום חומרא.
ואע"ג דאמר [חולין ק"ג ע"א] רבי [אמי] אמר רבי יוחנן אכל חלב מן החי מן הטריפה, פירוש שיש עם האבר מן החי כזית חלב, ואכלו בהתראה אחת חייב שלש, משום טריפה ומשום אבר מן החי ומשום חלב, דאע"ג דבעלמא אין איסור [חל] על איסור, דהא בנטרפה לאחר שנולדה מוקמינן לה ולאיברים עומדת, אתי איסור טריפה חייל אאיסור אבר, כיון דחייל איסור טריפה אאיסור חלב, כדמסיק התם דאמר מריבויא איסור טריפה יחול אאיסור חלב, הא בהדיא רבי רחמנא הכא איסור חל על איסור, כיון דחלב ואבר מן החי נינהו בבהמה אחת אמרינן הכא איסור חל על איסור. אבל בעלמא לא אמרינן. דהא רבי אמי גופיה גרסינן בפרק כל הבשר [חולין קי"ב ע"ב] דהמבשל חֵלֶב בח0ל0ב ואכלו דאבישול הוא דלקי, אבל אאכילה דבשר וחלב לא לקי. דהכי מסקינן התם, מר אמר חדא [דלקי] אבישול ומר אמר דלא לקי אאכילת בשר בחלב, דאין איסור אכילת בשר בחלב חייל אאיסור חלב, ומשום אוכל חלב לוקה ולא משום בשר בחלב. ואין לא[מר] אדרבי אמי הא דידיה הא דרביה דלא (צריך) אלא גבי אבר מן החי דאיסור חל על איסור אלא משום דאיסורו נוהג בבני נח כדפרישית, ובאבר וחלב מן הטריפה כדפרישית, אבל בעלמא אין איסור חל על איסור.
ולמאי דמסקינן בפרק כל הבשר, דרמינן דשמואל אדשמואל, דאמר גדי לרבות את המתה אלמא איסור חל אאיסור, ואמר שמואל משמיה דרבי אלעזר, ועיקרה באלו הן הנשרפין [סנהדרין פ"ג ע"א], מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינה במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוה פרט לזו שמחוללת ועומדת. אלמא לא אתי איסור טומאת הגוף שהוא במיתה אצל תרומה טהורה וחייל אאיסור טומאת תרומה שאסורה ועומדת. ומשני שאני הכא דרבי רחמנא גדי, והוו להו גדי וחלב נבלה וחלב טריפה שלשה כתובים ואין מלמדין. ומאן דאמר איסור חל על איסור מצריך לכולהו קראי.
גרסינן תו בכל הבשר [חולין קי"ג ע"א], רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינו מן התורה שנאמר לא תבשל גדי [בחלב אמו] שלש פעמים, פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה. ופרכינן בגמרא [שם קט"ז ע"א] והני הא אפקינהו לכדשמואל, ושנינן קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור ואייתרי להו כולהו. אלא לרבי עקיבא אפילו בלא איסור מוסיף וכולל אית ליה איסור חל על איסור, וכל שכן באיסור מוסיף ובת אחת וכולל. אם כן הא דתניא בתוספתא דכריתות פרק עד אחד אומר [פ"ב הי"א] יום הכיפורים שחל להיות בשבת ועשה מלאכה בין השמשות בין מלפניו בין מלאחריו פטור מאשם תלוי, שכל היום מכפר. פי' שחייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים פטורים [כריתות כ"ה ע"א]. עשה מלאכה בחצי היום רבי ישמעאל מחייב שתי חטאות ורבי עקיבא פוטר, שרבי ישמעאל אומר שבת היא, לחייב על שבת בפני עצמה. יום הכיפורים הוא, לחייב על יום הכיפורים בפני עצמה. הכי איתא בתוספתא.
אבל בפרק גיד הנשה [חולין ק"א ע"ב] הכי גרסינן, ולית ליה לרבי יוסי הגלילי איסור כולל, והא תניא שבת ויום הכיפורים ששגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יום הכיפורים הוא דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת. וקשיא דרבי יוסי הגלילי דאמר באוכל קודש טהור בטומאת הגוף חייב, אבל טמא שאכל קודש טהור כיון שנגע בו טימאהו ופטור ואע"ג דאיסור כולל הוא, כדמוקי רבא התם, ובפרק השוחט ומעלה בחוץ [זבחים ק"ח ע"א] לא מחייב משום דאין איסור חל על איסור. והכא קאמר דאיסור חל על איסור כדפירשת. דאע"ג דהכא איסור בת אחת היא, וליכא מאן דפליג, כלומר לא שמעינן לרבי יוסי הגלילי דפליג, אפילו הכי אי אמרת בשלמא אית ליה לרבי יוסי הגלילי באיסור מוסיף או בכולל דחיילי אשאר איסורי, איכא למימר דמשום הכי מחייב אתרוייהו, דהא אי נמי אפשר דקדמיה חד לחבריה הוה אתי חבריה חייל עליה. דשבת ויום הכיפורים איסור מוסיף. דאי הוה יום הכיפורים קדים הוה מחייב על זדון מלאכתו כרת, וכי אתי שבת איתוסף מיתת בית דין. ויום הכפורים לגבי שבת איסור כולל הוא, דשבת אסורה במלאכה ומותרת באכילה, הוה ליה יום כפור מיגו דאיתסר באכילה משום יום הכיפורים איתסר נמי במלאכה משום יום הכיפורים. אלא אי אמרת באיסור מוסיף ואיסור כולל לא חיילי, כי אתו בהדי הדדי אמאי חיילי תרוייהו. וקשיא דרבי יוסי הגלילי אדרבי יוסי הגלילי. ושנינן שלח רבין משמיה דרבי יוסי בר חנינא כך היא הצעה של משנה ואיפוך דלרבי יוסי הגלילי לא מיחייב אלא חדא ולרבי עקיבא תרתי, משום דכתב שבת היא יום הכיפורים הוא.
והשתא קשה לי אני הסודר, לרבי עקיבא למה לי קרא. השתא בעלמא דליכא לא איסור בת אחת ולא כולל ולא מוסיף אמר איסור חל על איסור, הכא דאיכא בת אחת ומדיוקא איכא נמי מוסיף וכולל, לא כל שכן. דהא כי האי גונא פרכינן לרבי יהודה לעיל לרבי יהודה למה לי קרא דרק חזק וגומר, האמר איסור חל על איסור באיסור חמור. ומשני לרבי יהודה לא איצטריך כי איצטריך לרבי אלעזר בר זויה. והכא נמי לרבי עקיבא למה לי קראי דשבת ויום הכיפורים דכתיבי "היא" בכל חד. ונראה דרבי עקיבא לדבריו דרבי יוסי הגלילי קאמר ליה, לדידי לא צריכי קראי דאיסור חל על איסור בכל מקום, לדידך דלית לך איסור חל על איסור אודי לי מיהת הכא דהא כתיבי קראי. ושינויא דחיקא הוא, וליתא. דאדרבה לימא רבי עקיבא לנפשיה אי לא צריכי להא לחייב על כל אחד ואחד בעצמו ולדרשא אחריתי אתי.
אם כן לרבי יוסי הגלילי נמי לדרשא אחריתי אתי. וקשה לי נמי דרבי מאיר אדרבי מאיר אליבא דשמואל דהכא [חולין ק"א ע"א] אמר רב יהודה אמר שמואל, האוכל גיד הנשה של נבלה לרבי מאיר חייב שתים וכו', עד ומודים חכמים לרבי מאיר בגיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים. ומסקינן דאין איסור חל על איסור אית להו אפילו לחומרא אלא דוקא באיסור כולל וכדמסקינן התם. מכלל דרבי מאיר אית ליה איסור חל על איסור. ובפרק אמרו לו במסכת כריתות [י"ג ע"ב] אההיא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד. דדייקינן לימא קסבר רבי מאיר דאיסור חל על איסור. ותו גרסינן התם יש [בא] ביאה אחת וחייב עליו שש חטאות וכו'. ובגמרא והא לית ליה לרבי מאיר איסור חל על איסור. ומשנינן בתרוייהו, נהי דאיסור חל על איסור לית ליה, איסור בת אחת ואיסור מוסיף ואיסור כולל אית ליה. אלמא לית ליה לרבי מאיר איסור חל על איסור. וי"ל שאני הכא גבי גיד דנבלה דהוה האיסור כולל דמעיקרא גידה אסור ובשרה מותר, נתנבלה מיגו דאיתוסיף בשאר חתיכות איסור איתוסיף נמי גבי גיד. כדמסיק אליבא דרבנן דאמרי דאינו חייב אלא אחת. דמסקינן ומאן האי תנא דאיסור חל על איסור לית ליה ואיסור כולל לית ליה ובאיסור חמור אית ליה כולל. וקאמר רבי יוסי הגלילי היא דאמר דאיסור גיד הנשה דנבילה חשוב איסור כולל, אבל לא חמור דמאי חומרא דנבילה מדגיד.
מיהו הא קשיא לי דקתני גבי יש אוכל אכילה אחת [וחייב עליה] ארבע חטאות וכו'. וקא בעי עלה לימא רבי מאיר איסור חל על איסור אית ליה. וקאמר דלית ליה אלא באיסור מוסיף או כולל. ואמאי לא משנינן בעלמא לית ליה מיהו גבי קדשים אית ליה, כדאמר בפרק דם שחיטה [כריתות כ"ג ע"ב] דלמאן דלית ליה איסור קל חייב אאיסור חמור, בקדשים אית ליה. כדתניא התם רבי אומר כל חלב לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, ומעילה איסור מיתה הוא לרבי וקא חייל אאיסור חלב. הכא נמי הכי לרבי מאיר אפשר לומר כיון דסוף [סוף] צריך לאוקומה הני תרתי בבי, דאוכל אכילה אחת ויש בא ביאה אחת באיסור מוסיף וכולל. ובביאה ליכא שינויא אחרינא. משום הכי לא משני הכי.
ומסקנא דההיא שמעתא, דרבי שמעון דלית ליה איסור חל על איסור פליגי תנאי אליביה אי בקדשים אמרינן איסור חל על איסור וכרבי דאיכא למ"ד דאית ליה לרבי שמעון בקדשים איסור חל על איסור. דאפילו בקדשים לית ליה והאי כל חלב לשם מוקי לה בולדות קדשים דבהויתן הן קדושים ואיסור בת אחת הן. וההיא ברייתא דהנפש אשר תאכל, אשר לה' לרבות אימורין לאוכלן בטומאת הגוף שהוא בכרת ועולין במעילה, מוקי לקראי כדמוקי בתורת כהנים [פ' צו], לרבות את הלן ואת היוצא. כפירוש רש"י. ותימה לרבי, דהא חלב נבלה וחלב טריפה איסור קל הוא וחייל אנבילה, והיינו חולין, אם לא כמו שכתבתי דאין מלמדין מהן.
גרסינן בשבועות פ"ג [כ"ב ע"ב], שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ורבי שמעון פוטר. ופרכינן [כ"ג ע"ב] והא מושבע ועומד מהר סיני הוא, רב ושמואל דאמרי תרוייהו, [בכולל] דברים המותרים עם דברים האסורים, דמיגו דחיילא השבועה אדברים המותרים חיילא נמי אדברים האסורים. ורשב"ל פליג ואמר דאפילו בכי האי גוונא מושבע ועומד הוא, ולא משכחת לה אלא או במפרש חצי שיעור אליבא דרבנן, או בסתם ואליבא דרבי עקיבא דאמר דלא אוכל סתם, אפילו אכל שהו חיילא שבועה. ומסקנא התם [שבועות כ"ד ע"א], דהיינו טעמא דרבי שמעון דפטור משום דלית ליה איסור כולל. ומאן דאמר התם מאי טעמא דאית ליה איסור כולל, מידי דהוה אאיסור מוסיף, ומאן דלית ליה אמר לך איסור מוסיף איתוסיף איסורא בחתיכה עצמה [אמרינן, כולל] מחתיכה לחתיכה לא אמרינן. ואמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אי [אמר] שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאינים וענבים מיגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאינים. ולא אמרינן אתאנים מושבע ועומד הוא. ופרכינן פשיטא, מהו דתימא איסור הבא ממילא אמרינן כולל איסור הבא על ידי עצמו לא אמרינן קמ"ל. ותימה היכי תיסיק אדעתיה דבאיסור כולל לא אמרינן אא"כ בא מאיליו, והא עיקר כי פליגי באיסור כולל היינו הבא על ידי עצמו, כדמסקינן ביבמות פרק ארבעה אחין, דגרסינן התם [ל"ב ע"א] בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי רבי יוסי. ומיירי בשני אחים נשואים שתי אחיות. ורבי שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. והתניא רבי שמעון אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד. ושנינן כאן כשנשא חי [ואח"כ נשא מת] כאן כשנשא מת [ואח"כ נשא חי]. ושקיל וטרי התם, היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי אין זה איסור מוסיף אלא איסור כולל דמיגו דאיתסר בכולהו אחוותיה איתסר נמי בהא. ואין זה [אלא] איסור הבא מאיליו, דהא על ידי קידושין האיסור חל. והכי פרכינן בהבא על יבמתו [יבמות נ"ד ע"א] דאמר עולא מנין להעראה מן התורה דכתיב גבי נדה [את] מקורה הערה, וגבי אחות אב ואם שארו הערה, שאר עריות מנין. וכי תימא נילף מהני, מה להנך שכן איסור הבא מאיליו תאמר בשאר עריות שבא על ידי עצמו, כגון אשת אח או אשת איש, שיש בידו לרבות כדמסקינן התם. והיכי תיסק אדעתין למימר דאיסור הבא על ידי דיבור דלא שייך ביה כולל, דהא איסור מוסיף דמודה רבי יוסי ביה בדיבור נמי תלי, כגון אשת איש. וכן ההיא דשילהי פרק דם שחיטה [כריתות כ"ג ע"ב] דדרשינן ביה לה' לרבות אימורים דשייך התם איסור כולל. והתם ליכא לאוקמי בבכור דקדוש מאיליו בפטר רחם. דבשלמא יש אוכל אכילה אחת דפרכינן התם בשבועות ובאלו הן הלוקין [מכות כ"ב ע"א] איכא לאוקמי בבכור. אלא קרא דאוכל קדשים בטומאת הגוף הא מרבינן בפרק ב"ש בזבחים [מ"ו ע"ב] כל קדשי מזבח כדאיתא [התם]. ונראה (דהיינו) [דהכי] פירושו, מהו דתימא איסור הבא על ידי עצמו, דאין האיסור איסור לגבי עלמא אלא על הנשבע, שכל מה שאוסר לעצמו היתר הוא אצל אחרים. דכי האי גונא ה"א [—הוי אמינא] דלא שייך איסור כולל. אבל מקדש או מקדיש על ידי קדושין והקדש נאסר לכל או אשת איש או [אשת] אח או אחות אשה. וחשיב ליה לענין איסור דאשכחן בעריות דגלה הכתוב דיש בא ביאה אחת וחייב עליה משום שמות הרבה. הכא נמי גבי כולל לא שנא. מיהו לענין העראה צרכינן קרא בין לעריות דאתיין ממילא בין לעריות דאתיין על ידי קידושין, דהא מיהו לא מצי יליף ומשום דאיכא למיפרך בכל חד וחד כדפרכינן התם.
ונ"ל מה שמודים באיסור מוסיף דאיסור חל על איסור, מידי דהוה אדאמר אביי [מכות ט"ז ע"ב] אכל פוטיתא לוקה ארבעה, וכיון דבכל חד איכא שרץ הארץ ושרץ העוף נמי ושרץ המים נמי לוקה על כל שם שבו. הכא נמי כל שם ושם שחל על גוף אחד בין במוסיף בין בבת אחת על ידי תוספת הרי בחתיכה זו [באה] האזהרה. אבל כולל כיון דבחתיכה עצמה לא מיתוסיף לא חשבינן להאי איסור משום תוספת איסור דשאר חתיכות. ומאן דאית ליה כולל, כיון דהנאסר נאסר בשאר [חתיכות] על ידי שום מעשה בין בא מאיליו או על ידי עצמו, כאילו חל על החתיכה עצמה. אבל היכא דליכא לא כולל ולא מוסיף ולא בבת אחת, כגון נבלת בהמה טמאה דאסור ועומד הוא, דאפילו שם שחטה לא מהניא לה כלום, ועיקר איסורה משום טומאה, לא אמרינן תיחול איסור נבילה אאיסור טמא. ולמאן דאית ליה הא פרשי' [דיליף מן] חלב נבלה וחלב טרפה. וכן ההיא מבשל חֵלב או מתה בח0לב וכדשמואל.
מיהו לא אשכחן תנא דפליג אאיסור מוסיף ובבת אחת אלא רבי יוסי הגלילי. כדמוכח ההוא [חולין ק"א ע"ב] (כהר) [דגיד הנשה] העושה מלאכה בשבת ויום הכיפורים. ואע"ג דאמרינן [מאן האי] תנא באיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה, ובאיסור חמור אית ליה, ואמר רבא רבי יוסי הגלילי היא. הא פרשי' דלא שמעינן ליה דפליג. מיהו סוגיא דהתם כי דייקינן בה שפיר משמע כיון דבאיסור מוסיף ובת אחת לית ליה כולל אפילו בחמור, דהא כל איסור מוסיף חמור הוא הנוסף על הקל ואפילו הכי לא חייל, וכל שכן כולל חמור, דלא חייל אלא בשאר חתיכות ולא בחתיכה עצמה. מיהו גימגום גדול הוא לפום מסקנא דמוקמינן כרבי יוסי הגלילי. ורבי שמעון פוטר באיסור כולל בין קל בין חמור. כמו שכתבתי למעלה בפרק דם שחיטה. אבל באיסור בת אחת מודה, כדמוכח בארבעה אחין [יבמות ל"ג ע"ב] בפלוגתא דבר קפרא ורבי חייא, דאיתותב בר קפרא דאמר דר' אתנייה באיסור בת אחת אליבא דר' שמעון דלא מחייב אלא חדא, דמסקינן דמחייב תרתי. אבל באיסור מוסיף לא שמעינן ליה בהדיא, מיהו מסקנא מוכח דאית ליה. כתב בספר הישר מפי הרב ר' שמשון, מה בין איסור מוסיף לאיסור כולל, אההיא שנים שקדשו שתי נשים.
